0506614594 

אודי גולדשטיין MA
  פסיכודרמה, להתחבר למותר 
 


הבלוג
מפגשים מהסוג השלישי מפגיש בין שירים מוכרים להגיגים פסיכולוגיים, בין טיפול למשחק ויצירתיות, בין מה שקורה בפנים למה שקורה בחוץ, בין דמיון למציאות בין האדם המבוגר והילד הקטן שנמצא בתוכנו.


מחבואים


גשם מטשטש את העקבות

אי אפשר לראות מה היה כאן קודם

כתפי כבדות אל הקיר צמודות

לא ימצאו אותי אני שומרת סוד


קשה לי מאד לא לשתף פעולה עם הבת שלי בזמן שהיא משחקת. היא נמצאת כל כולה בתוך מה שהיא עושה, ועוברת בטבעיות מלהכין לי מרק כי אני חולה, לרדוף אחריי כי אני מפלצת, לברוח ממני, גם כי אני מפלצת, להתחבא בחדרים בבית פעם אחר פעם, לעצום עיניים כדי שאני אתחבא, וכל זה רק חלק קטן מהרפרטואר שלה.


כשהיא משחקת לבד עם הבובות שלה, מקריאה להן סיפור לפני השינה, מכסה אותן ונותנת להן נשיקה, אני מסתכל עליה בהשתאות ורואה כמה רגש ואכפתיות אמיתית יש ברגע הזה.


לרוב אנחנו מסתכלים על משחק כעל מצב של doing, בין אם זה ילד שבונה מגדל קוביות על השטיח, ילדים שרודפים זה אחרי זה בתופסת וכן הלאה. ההתסכלות הזאת מונעת מאתנו כמבוגרים לראות את האיכויות האמיתיות שיש במשחק, דווקא כמצב של being, מצב של תודעה.


אם נסתכל על המשחק שלנו כ-being נבין שהוא רק התשתית שהנחנו לעצמנו בתור ילדים. התשתית הזאת הצמיחה בנו חלקים ותפקידים שונים, איפשרה לנו להביע רגשות שלנו וללמוד איך לווסת אותם, לימדה אותנו לנוע בין תפקידים שונים, כדי לפתור בעיות בספונטניות ויצירתיות ולצאת ממצבי תקיעות.


מעל הכל התשתית הזאת נוטעת בנו את הזכרון החיובי של להיות ברגע הזה, שגורם לנו להמשיך לחפש את האפשרות הזאת גם בהווה שלנו. דבקות בחיפוש הזה בדרך כלל מביאה אותנו לעשות את הדברים שאנו אוהבים לעשות, ליצור קשרים משמעותיים, ולמצוא מרחבים שיספקו לנו אתגר והנאה בתחומים השונים בחיינו.

פוסטים נוספים בבלוג "מפגשים מהסוג השלישי"

צור קשר לתאום פגישת ייעוץ והכרות 



טואול - בניית אתרים באינטרנט