0506614594 

אודי גולדשטיין MA
  פסיכודרמה, להתחבר למותר 
 


הבלוג
מפגשים מהסוג השלישי מפגיש בין שירים מוכרים להגיגים פסיכולוגיים, בין טיפול למשחק ויצירתיות, בין מה שקורה בפנים למה שקורה בחוץ, בין דמיון למציאות בין האדם המבוגר והילד הקטן שנמצא בתוכנו.


חלום

אני שכחתי את עצמי בתוך חלום נורא מפחיד

אני שכחתי את עצמי בתוך חלום נורא מפחיד

התעוררתי או לא בצל חומה ענקית

ובדרך אל השער כל גרגיר ניצב כמו הר חוסם ראות,

ורציתי למות.

התעוררתי או לא בצל חומה ענקית

והשער עדיין רחוק, רחוק

ורציתי לצחוק.


הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא להימנע מרגשות ותחושות לא נעימים. לרוב הניסיון הזה לא צולח, ובמקום אנחנו פשוט מקדמים אותם ברגשות לא נעימים אחרים: אנחנו כועסים על עצמנו שאנחנו מתוסכלים, מתוסכלים מכך שאנו עצובים, עצובים מכך שאנחנו חשים חרטה, חשים חרטה על כך שמתעוררת בנו אשמה שאין בה צורך לדעתנו וכן הלאה.


את המושג "לחגוג את החיים", שמעתי בסדנה של מייסדת אנסמבל הפלייבק הישראלי ת"א, נילי לוברני רולניק. היא התכוונה לכך שכשם ששמחה היא חלק מהחיים כך גם העצב, כשם שהאהבה כך גם השנאה, כשם שהכעס כך גם הקבלה. כדי לחגוג באמת את החיים, צריך לתת דרור לכל התחושות והרגשות האלה, וכשחקן, ניתן באמת לחגוג כל רגש, על ידי ביטוי מלא שלו על הבמה.


הפסיכודרמה מאפשרת להעמיק עוד אל תוך הרגש, היא לא מסתפקת בלהרגיש אותו, אלא ממש מבקשת מהאדם "להתחלף עמו" ולהיות הרגש. מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת מראיין כעס או עצב של אנשים. אני שואל אותם מתי הם נולדו? כמה זמן הם כבר מלווים את האדם אליו הם שייכים? מתי הם מתגברים? למה הם כל כך משמעותיים? מה הם באים לומר? בשביל מה הם בכלל כאן?


לרוב יש להם תשובות טובות. כאלה שגורמות לנו לא רק לקבל אותם, אלא גם להעריך אותם ולהוקיר אותם. בהרבה מהמקרים, לאחר שהכעס, העצב, האשמה או התסכול מקבלים במה, פתאום יש מקום רב יותר גם לתחושות ורגשות אחרים, כמו סיפוק, שמחה, תקווה, הנאה ואהבה.

פוסטים נוספים בבלוג "מפגשים מהסוג השלישי"

צור קשר לתאום פגישת ייעוץ והכרות 



טואול - בניית אתרים באינטרנט