0506614594 

אודי גולדשטיין MA
  פסיכודרמה, להתחבר למותר 
 


הבלוג
מפגשים מהסוג השלישי מפגיש בין שירים מוכרים להגיגים פסיכולוגיים, בין טיפול למשחק ויצירתיות, בין מה שקורה בפנים למה שקורה בחוץ, בין דמיון למציאות בין האדם המבוגר והילד הקטן שנמצא בתוכנו.


אני תמיד נשאר אני

לפעמים אני גדול

ולפעמים קטן.

לפעמים אני גיבור

ולפעמים פחדן.


בהסתכלות על העבר שלנו ניתן למצוא כל מני מרחבים ייחודיים, כאלה שאיפשרו לנו לתרגל את ה"אני" שלנו. מרחבים שלא דרשו מאתנו להיות משהו אחד: תלמיד מצטיין או חייל ממושמע או מבוגר אחראי. במקום, הם אפשרו לנו להיות להתנסות, לחוות, לחקור, להסתקרן, להיות בתהליך של למידה ולהשתנות. מרחבים שלא דרשו מאתנו להיות גיבורים כל הזמן או שמחים כל הזמן או גדולים כל הזמן, אלא נתנו לגיטמציה לכל חלק ורגש שבתוכנו להיות ולצמוח.


לפעמים מדובר במקומות, לפעמים בתקופות ולפעמים באנשים שנתנו לנו את המתנה הזאת. מדי פעם כשאני שם לב ש"אני" מתקבע ומאבד מהגמישות שלו, אני יודע שכדאי לי לחזור או למצוא מקום חדש כזה, שיאפשר לו שוב לצאת החוצה, להתרחב קצת, לאתגר אותו, או ההיפך - אולי הוא פשוט צריך קצת שיתנו לו להתרווח. לפעמים די בבירה עם חבר שלא ראיתי הרבה זמן כדי לעשות את זה, לפעמים זה ללכת לים, לעשות ספורט או ללמוד משהו חדש.


אחד הדברים שאני שמח עליהם בחיי, הוא שאני זוכה לתת לילדים רבים את המרחב הזה. גם ה"אני" של ילדים עלול להתקבע:
# ילד בכור בבית, שה"אני" שלו הופך להיות רציני ואחראי כל הזמן.
# ילדה שלא מצליחה בבית הספר, מסמנת על ה"אני" שלה ככישלון חרוץ בכל תחומי החיים
בגלל זה.
#ילד שחזר להרטיב מסיבות שונות, ה"אני" שלו מתמלא בושה ואשמה ואין מקום לאף רגש אחר.


המרחב המשחקי מאפשר לא רק להרגיש לגיטמציה לרגשות המורכבים שעולים בעקבות הסיטואציות האלה. הוא גם נותן לילדים את המקום, לפעמים אחרי תקופה ארוכה מאד, לחוות תפקידים שונים: כאלה שבהם הם מרגישים מוצלחים, מסוגלים, חזקים, נערצים, יצירתיים, משוחררים ואהובים.

האפשרות שלהם לחוות את טווח התפקידים, מהווה תשתית חשובה גם להמשך החיים, לדרך שבה הם ירשו לעצמם להביע רגשות שונים ולתקשר עם הזולת, לאפן בו יגיבו למצבי תסכול או כשייכשלו ולמה שירשו לעצמם או לא ירשו לעצמם לנסות ולהיות.

פוסטים נוספים בבלוג "מפגשים מהסוג השלישי"

צור קשר לתאום פגישת ייעוץ והכרות 



טואול - בניית אתרים באינטרנט